רחש הבצלים מילא את המטבח, מקצב מנחם אל מול הלב ההולם בחזי. הזיכרונות מאמש היו טריים בראשי. יתרה מכך, הם היו טריים בגופי. הרגשתי כאילו אצבעותיו מעולם לא עזבו את עורי. הייתי מלאה בו, אחוזת דיבוק בנוכחותו. כשפליקס הופיע במטבח, לא הבחנתי בו. רק כשנושאתי את מבטי מן המחבת, ראיתי אותו מתבונן בי, נשען על המשקוף. הוא עדיין לבש מכנסי אימון וטי-שירט, אותם הבגדים שלבש אתמול בלילה. עיניו היו אדומות, ישנוניות ו