הזמזום הקצבי של המקרר היה המוזיקה היחידה במטבח כשניקיתי מהשיש שאריות קמח שהתקשו. הייתי לבד במטבח לפני שהוא נכנס. הוא לא הקדיש לי מבט, או שאולי כן הציץ בי בזווית העין. אבל העמדתי פנים שאני לא שמה לב. הוא לגם מים מכוס, וקוביות הקרח צלצלו אל תוך הדממה. גבו היה זקוף כסרגל, כתפיו מתוחות. הוא נראה מודאג ממשהו. שיערתי שהוא לחוץ. לפתע, ראשו הזדקף, ועיניו מצאו את שלי כמו מכת חשמל. "בוקר טוב," מלמלתי. "בוקר