ואז. "הרסת לי את החיים המזוינים, יא כלבה!" "בבקשה, ג'ק." יפחות. קול של משהו נופל וזכוכית מתנפצת. "בבקשה, אני מצטערת." עצמתי את עיניי בחוזקה מתוך כאב. השעה הייתה שבע וחצי בבוקר. מוקדם. חיכיתי לפליקס שיאסוף אותי לבית הספר וניסיתי לאכול את ארוחת הבוקר שלי. רק בננה. נעשה קשה יותר ויותר לבלוע, כשהקולות האלה מהדהדים ברחבי הבית. ישבתי ליד הכניסה. זה היה האזור שהקולות הגיעו אליו לעיתים נדירות משאר חלקי הב