המכונית נהמה חרישית בעוד פליקס ואני נוסעים חזרה מביתה של טילי, כשאושר האיחוד החמים שלנו עדיין עומד באוויר. השמש השוקעת הטילה גוון זהוב על השמים. "אני כל כך שמחה שיצא לנו לראות שוב את טילי," קראתי, ליבי עדיין גדוש בשמחת המפגש שלנו. "זה היה... סוריאליסטי," חייכתי אליו קורנת, "תודה לך." פליקס הסיט את מבטו מהכביש והביט בי לשנייה, חיוך מלא חיבה משחק על שפתיו. "אני מתחיל לחשוב שהתגעגעת לטילי יותר משתגעג