הצטלמנו כל כך הרבה בתא הצילום. מאות תמונות, אולי. ואז הכרחתי את פליקס להצטלם קצת אצל הצלמים המקצועיים. הוא נעתר לי. הוא המשיך לומר שזה היום שלי. זה היה היום שלו. לי יהיה נשף נוסף בעוד שנתיים. בעצם, לנו יהיה נשף נוסף. נדמה לי שעם כל יום שחולף, פליקס מרגיש את כובד הפרידה שלנו יותר ויותר. ידעתי שזה מגיע, גם אני. הרגשתי את זה גם כן. זה רבץ עלי כמו אבן על הכתף. אבל מה היה אפשר לעשות? סבלנות. זה היה הדב