היה זה יום בהיר ושטוף שמש. יום חם במיוחד, למעשה. בתוך ביתנו, האוויר היה רווי בניחוח קפה מתבשל ובצחוקה הנרגש של אמי. מעבר לשולחן ישב מולה מר קורסינו, אביו של פליקס; רעמת שיערו הכסופה נצנצה כאור הירח. הם היו זוג בלתי צפוי – אמי, שכולה אור שמש ועליצות, והוא, מאופק ורב-עוצמה, מקרין נוכחות של אדם שלא כדאי להתעסק איתו. ובכל זאת, השיחה ביניהם קלחה בקלילות של ידידים ותיקים, וצחוקם הדהד ברחבי החדר. פליקס ו