כשצ'ארלס לוגן קם לעזוב, ג'ימי ליץ' קם ללוותו החוצה. תרזה סאליבן לא זזה - רק ניקרה בשקט באוכל שלה. אחרי ארוחת הערב, כל אחד הלך לדרכו. תרזה וניל היו שניהם בדרכם חזרה לבית הספר, אז הם הלכו באותה הדרך. העיירה הקטנה שכבה שקטה תחת ירח בהיר וקומץ כוכבים, הצללים שלהם מתנודדים זה לצד זה לאורך הכביש. זה היה אוקטובר. עצי האוסמנטוס היו בשיא פריחתם, האוויר סמיך ממתיקותם. תרזה מעולם לא הייתה דברנית גדולה, וההלי