כאשר תרזה סאליבן הפעילה את הטלפון שלה מחדש, היא ראתה שיחות שלא נענו בלי ספור. חלק מתאודור ויבון, חלק ממנהל בית החולים, ואפילו כמה מהקטור. היא הייתה אמורה להיות במשמרת אחה"צ במרפאה, אך היא נעלמה בלי מילה. בית החולים בטח יעניש אותה על כך. היא התכוננה לגרוע מכל: פיטורים. בתוך המונית, היא חייגה למספר של המנהל, "מתיו." "תרזה, הכל בסדר?" קולו לא נשא שום זכר לכעס, רק רוגע. תרזה נדהמה, לרגע איבדה את המילי