צ'ארלס ניקה בעדינות את הדם והלכלוך מידה של נעמי בעזרת שרוולו, ואז נשף בעדינות על השריטה. מצחה של נעמי היה מכווץ, דמעות נקוו בעיניה. היא נראתה כה שברירית ומסכנה שליבו של צ'ארלס נמס. "זה עדיין כואב?" הוא שאל ברכות, קולו מלא דאגה. נעמי נשכה את שפתיה והניעה את ראשה. "צ'ארלס, אני בסדר. זה לא כל כך כואב." "תן לי לעזור לך לחזור פנימה," אמר צ'ארלס, מייצב אותה. "אני אנקה את זה עם קצת חומר חיטוי." דמעה סוף