היה זה ערב חמישי, וצ'ארלי גלגלה את עיניה לעבר טינה, שצחקקה בהתרגשות כשבדקה את עצמה במראה שמאחורי הבר. לאחר שווידאה ששיערה והאיפור שלה במקום, היא קפצה לחדר הפנימי של 'הגברת האדומה'. 'הגברת האדומה' היה בר טוב מהממוצע, למרות שהוא היה ממוקם בחלק הירוד יותר של העיר. החלק הפנימי היה עשוי כולו מעץ כהה, בדים עשירים בצבעים עמוקים ופרטי פליז. זה היה התגלמות הרעיון הרומנטי של ספיק איזי. ושם צ'ארלי עבדה, לעת עתה. זה היה מקום טוב לעבוד בו, ברוב הזמן. ג'ני טרמיין, הבעלים, דאגה שהבנות שעבדו בבר לא יוטרדו על ידי הלקוחות. אלא אם כן הן רצו בכך. היא שילמה שכר שעתי הוגן, והטיפ שהרווחת ברוב הלילות יכול היה להתחרות בזה של משרה ניהולית. המדים, אם כי סקסיים וחסרים קצת בד, לא היו גרועים כמו במקומות אחרים. חולצת משי קצרת שרוולים עם נפוח הייתה נראית קלאסית, אלמלא קו הצוואר הצנוח שהראה יותר מהמחשוף של צ'ארלי מכל בגד אחר שהיה לה. חצאית העיפרון השחורה הקטנה הייתה קצרה, אבל כיסתה את הישבן שלה, אלא אם כן התכופפה בירכיים. הגרביונים השחורים הדקים והנעליים השחורות קישרו הכל יחד. סקסי אבל קלאסי. הסיבה שטינה דילגה לעבר החדר הפנימי הייתה הפגישה הקבועה של יום חמישי שזה עתה החלה. קבוצה של גברים, כולם חתיכים ומדהימים, נפגשו בחדר הפנימי בכל יום חמישי. הרכילות אמרה שהם מאפיה, שנפגשים בשטח נייטרלי. אחרים אמרו שהם מרגלים, שמחליפים סודות. מי שלא היו, הבחורה שמשרתת אותם תמיד קיבלה טיפ שמן. מה שגרם לכל הבנות להילחם על מי תהיה בת המזל. מכיוון שלגברים היה ברור כסף, המטרה המשנית של הבנות הייתה לתפוס אחד מהם כחבר, או אבא סוכר. צ'ארלי לא רצתה שום קשר למועדון יום חמישי. היא לא הייתה צריכה קבוצה של גברים אפלים וקודרים בחייה. היא בהחלט לא הייתה צריכה להיתפס באיזה חרא לא חוקי. צ'ארלי שמחה יותר לתת לטינה לשרת אותם בלי קרב. בינתיים, צ'ארלי טיפלה בשאר הלקוחות. ימי חמישי לא היו לילות עמוסים, היו כמה קבועים ומצטרף או שניים חדשים. צ'ארלי עזרה לג'ני, שהייתה מאחורי הבר. היא הניחה כוסות נקיות כשטינה יצאה בריצה, דמעות זולגות על פניה והורסות את האיפור המושלם. היא געה בבכי, וגם צ'ארלי וגם ג'ני מיהרו לעברה והובילו אותה מאחורי הבר. "מה קרה? מה הם עשו לך?" שאלה ג'ני והביטה בטינה הבוכייה, מנסה למצוא פציעות. "אני שונאת אותו. אני לא יכולה לחזור לשם, אל תכריחי אותי," טינה געה בבכי. "מי? הוא נגע בך? אני אגרום לרוברט לטפל בו אם הוא עשה את זה," אמרה ג'ני בקול אפל. רוברט היה הסדרן של הערב. הוא היה המאבטח הקלאסי, גדול כמו בית עם שרירים שאיימו לפרוץ את החולצה הקטנה מדי שהוא לבש. תמיד היה לו מבט זועף על פניו ויחד עם צלקת מכוערת שנמשכה על פני הצד הימני של פניו, הוא נראה מאיים. באמת, הוא היה איש טוב לב, אבל הוא לא דיבר הרבה. אבל כשהוא כן דיבר, זה היה כדי ליידע אחד האורחים שהם בצרות או לומר משהו מתוק לאחת הבנות שעבדו שם. צ'ארלי תמיד הרגישה בטוחה בלילות שרוברט עבד. "לא," טינה יללה. "הוא אמר שיש לי ירכיים שמנות, ואני לא צריכה לפלרטט כי אני נראית כמו חזיר עם עצירות," היא בכתה. צ'ארלי נאנחה והושיטה לטינה אחת הסמרטוטים הנקיים לנגב את פניה. ג'ני מזגה לה שתי אצבעות טקילה וגרמה לה לשתות את זה. "את צריכה להשיג לעצמך קצת עור עבה יותר, מותק," אמרה ג'ני לטינה. "לכי לשטוף את הפנים שלך ותתאפסי על עצמך, ואז תוכלי לעזור לי כאן. אני יודעת שאת לא מעוניינת לעבוד בחדר הפנימי, צ'ארלי, אבל חבל. טינה, לפחות קיבלת את הזמנות השתייה?" טינה הנהנה והעבירה את הפנקס שלה כשברחה לשירותים. "מצטערת," אמרה ג'ני לצ'ארלי. צ'ארלי משכה בכתפיה. היא יכולה להתמודד עם זה ללילה, במיוחד אם הטיפ היה טוב כמו שכולם אמרו. ג'ני החלה למלא מגש על סמך השרבוטים בפנקס של טינה, ולפני שצ'ארלי ידעה את זה, היא הייתה בדרכה לחדר הפנימי. החדר היה מואר בעמימות. ליד השולחן העגול במרכז החדר, ישבו שישה גברים ושיחקו קלפים. כולם הרימו אליה מבט כשנכנסה, רובם עם חיוך זדוני. צ'ארלי הבינה שהם ידעו שהם גרשו את טינה, והיא ניחשה שהם עכשיו ינסו לעשות לה את אותו הדבר. טוב, הם יכולים לנסות, אבל הם ייכשלו. היא הסתכלה על המשקאות על המגש שלה ואז על הגברים סביב השולחן. היא הפכה די מדויקת בניכוי מי ישתה מה בבר. שלושת הוויסקים הונחו בקלות לפני שלושה מהגברים, וכך גם הבירה. איש לא התנגד. היא הסתכלה למטה על המגש שלה ומצאה אולד פאשן ו, היא השתהתה, האם זה היה קוסמופוליטן? האם ג'ני עשתה טעות? היא הביטה בשני הגברים שנותרו. גבר חום שיער בערך בגילה, נאה עם חיוך זדוני על פניו. היא יכלה לראות אותו מזמין את האולד פאשן כדי להרשים אחרים. היא הסיטה את עיניה אל הגבר האחרון והבטן שלה התכווצה. לעזאזל, הוא היה חתיך. השיער הבלונדיני שלו היה מעוצב בצורה שנראתה כאילו הוא לא חשב על זה, עיניו הכחולות כקרח צופות בה בעניין. האופן שבו החליפה הכהה התאימה לגופו, היא ניחשה שהוא יהיה בכושר אם זה יצטרך לרדת. אין סיכוי שגבר כמוהו יזמין קוסמופוליטן. היא הניחה את המשקה הוורוד מול הגבר חום השיער ואז את המשקה האחרון מול מר קרח-כחול-עיניים. "האם תרצו משהו אחר, גברים? משהו לאכול אולי?" היא שאלה. "מה קרה לחברה הקטנה והיפה שלך? אהבתי אותה," אמר מר קוסמופוליטן. צ'ארלי ידעה אז שהוא זה שגרם לטינה לבכות. "ביקשתי ממנה להתחלף," אמרה צ'ארלי, כשהיא מחזיקה את חיוך העסקים במקום, זה הפך לטבע שני לחייך תמיד בזמן העבודה. "אני לא חושב שראיתי אותך קודם, בובה. את חדשה?" שאל גבר מבוגר מספיק כדי להיות אביה, כשהוא מעניק לה חיוך זדוני. "לא, פשוט לא הייתה לי ההנאה לשרת אותך בימי חמישי בערב. בגלל זה ביקשתי מחברה שלי להתחלף," אמרה להם צ'ארלי. "אני שמח שעשית את זה, יהיה טוב שיהיה משהו כל כך טעים להניח עליו את עיני במהלך הערב," אמר הגבר. צ'ארלי לא יכלה לעזור כשגבה אחת שלה קפצה. מה הגבר חשב, שהם עדיין בשנות התשעים והחמישים? "זה מתוק," היא אמרה והסתובבה כדי ללכת. "אל תלכי עדיין. בואי לשבת על הברכיים שלי ותביאי לי מזל," קרא קול. זה היה קול שמימי, חזק ואפל ומלא, עם רמז לצרידות. זה עשה דברים לצ'ארלי שאף קול לא צריך הייתה להיות לו הזכות לעשות. היא הסתובבה וראתה את החיוך הזדוני על פניו של מר קרח-כחול-עיניים. "אתה בטוח שאני אביא לך מזל?" היא שאלה. "תרחמי על חברנו. וידאר מפסיד כל הערב. זה לא כאילו את יכולה להחמיר את זה," אמר מר קוסמופוליטן. לצ'ארלי לא הייתה דרך מנוס מנומסת. היא וידאה שהחיוך שלה במקום כשהיא צעדה לעבר וידאר. שם מוזר, היא חשבה כשהוא תפס אותה ומשך אותה לתוך ברכיו. הוא הריח נפלא, חשבה צ'ארלי לפני שהיא יכלה לעצור את עצמה. היא הייתה צריכה להחזיר את הראש שלה למשחק. "מה השם שלך? או שאני פשוט אקרא לך מלצרית?" שאל וידאר. "אתה יכול, אבל סביר הרבה יותר שתשיג את תשומת הלב שלי אם תקרא לי צ'ארלי," היא אמרה לו. היא חשבה שהיא ראתה את שפתיו מתעוותות, כאילו הוא רצה לחייך. אבל במקום זאת, הוא נהם. זרועו הייתה סביב מותניה כדי להחזיק אותה במקום כשהוא שיחק קלפים ביד אחת. צ'ארלי מעולם לא ראתה את המשחק הזה קודם לכן והייתה אבודה בכללים. "האם צ'ארלי זה לא שם של בן?" שאל מר תשעים וחמשים. "זה השם שלי, ואני לא בן," אמרה צ'ארלי. הייתה סבב של צחקוקים מסביב לשולחן. "את יכולה להגיד את זה שוב," אמר הגבר שליד וידאר. הוא סרק את גופה ועיניו נתקעו בשדיה. צ'ארלי רצתה לגלגל את עיניה לעברו, אבל הסתפקה בהתעלמות ממנו. המשחק נמשך. צ'ארלי לא הצליחה להבין את הכללים, אבל נראה שהם שיחקו בשתי קבוצות, שלוש בכל אחת. ונראה שהקבוצה של וידאר מנצחת. לאחר שלושה ניצחונות ברציפות, וידאר וחבריו לקבוצה צחקו והתגרו באחרים סביב השולחן. "נראה שאת קמע מזל, צ'ארלי. בואי לשבת על הברכיים שלי," אמר מר קוסמופוליטן, מטפח על רגלו כאילו הייתה כלבה ארורה. ידו של וידאר חיזקה זמנית את אחיזתה על ירכה, אך אז שחררה אותה. "זה יהיה הקלה. היא אולי מביאה מזל טוב, אבל היא בצד הכבד," אמר וידאר לאחרים והיה סבב של צחוק. אידיוט ארור, חשבה צ'ארלי. היא הלכה בכוונה סביב השולחן עם יותר נדנוד בירכיה. אם הוא הולך לצחוק עליה, מנסה לגרום לה להרגיש רע עם עצמה, היא יכולה להראות לו מה הוא מפסיד. "לפני שנתחיל את הסיבוב הבא, אני רוצה משקה חדש," הוסיף וידאר. צ'ארלי עצרה בדיוק לפני שהיא עמדה לשבת על ברכיו של הגבר השני. עורה זחל מעצם הרעיון לשבת על ברכיו, אבל היא ניסתה לוודא שלא תראה את זה. אבל עכשיו היה לה תירוץ לא לעשות זאת. "כמובן, אותו הדבר כמו קודם?" היא שאלה. "כן." "וכולם?" שאלה צ'ארלי. כולם הזמינו סבב נוסף של אותם משקאות, וצ'ארלי עשתה את דרכה אל הבר. ג'ני בחנה אותה כשהיא ניגשה אליה. "הכל בסדר?" שאלה ג'ני. צ'ארלי משכה בכתפיה. "כולם חרא, אבל אין שום דבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה. אני לא אמא שלהם המזדיינת," היא אמרה. היא ניצלה את הרגע שג'ני הייתה צריכה כדי לתקן את המשקאות, לנשום ולהירגע. היא אמרה לעצמה להתמקד בלא לאבד את העשתונות. זה היה רע להרצות או לצעוק על אף לקוח וזה כנראה יגרום לה לפוטר. תעשי את זה לחדר של גנגסטרים והיא תדאג לאבד את חייה. "טינה נרגעה. את רוצה שאשלח אותה פנימה?" שאלה ג'ני. "לא. אבל תודה על ההצעה. אני יכולה לעשות את זה. זה לילה אחד בחיי. אני יכולה לסבול את זה," אמרה צ'ארלי בחיוך ואפילו קרצה לג'ני כשחזרה לחדר הפנימי עם מגש מלא משקאות. היא חילקה אותם ביד יציבה וקיוותה שכולם שכחו שהיא יושבת על ברכיו של מר קוסמופוליטן.