כשצ'רלי ווידאר חזרו, הם הסתכלו על חדר האורחים שהיה עכשיו ריק. הקירות היו בצבע כחול אפר, והרצפה הייתה אותה רצפת עץ מלא שהייתה בכל הדירה. "היינו צריכים לקנות לך שטיח," אמר לה וידאר וכרך את זרועו סביבה. "זה לא הכרחי. אני אלבש גרביים," היא אמרה לו. "בטוחה שאת לא רוצה לצבוע מחדש או לשים טפט חדש?" הוא שאל. "אני בטוחה. זה מושלם כמו שזה. הכונניות ילכו לשם ואז השולחן מולם עם שולחן הצד בזווית." היא הצביעה ע