"אם זו לא צ'רלי," אמר נסיר בחיוך כשנכנסה לחדר האחורי. "שלום לכולם, חזרתי לפי דרישה. מה אוכל להביא לכם?" שאלה. היא קיבלה את אותה הזמנה למשקאות כמו בפעם הקודמת, וצ'רלי חזרה מיד עם המשקאות. "תהיי קמע המזל שלי במהלך המשחק הראשון הזה? אני בהחלט יכול להשתמש במזל," שאל אותה אחד הגברים. צ'רלי לא ידעה את שמו, אבל הוא היה גבר שחור גבוה עם עור שחור כהה. הוא עיצב את שיערו בצמות קטנות עד כתפיו, מעוטרות בחפתים מזהב. היו לו עיניים מושכות במיוחד, בצבע דבש. "בשמחה רבה, אדוני," אמרה צ'רלי וניגשה אליו. הוא עזר לה לשבת על ברכיו והניח את ידו על גבה כדי לתמוך בה. היא הופתעה מכמה שהוא היה מכבד. "בבקשה, תקראי לי אדיסה," הוא אמר בקולו העמוק. היה ניכר נימה קלה של מבטא כשדיבר, אבל צ'רלי לא הצליחה לזהות אותו. זה התאים לו. המשחק התחיל וצ'רלי ניסתה שוב להבין אותו. זה היה קצת כמו פוקר, אבל שיחקו בקבוצות ולא נראה שצירופי הפוקר המסורתיים הם אלה שהקנו להם נקודות. "מכיוון שלא הצלחנו לנחש את שמך האמיתי, צ'רלי המסתורית, האם נוכל לדעת מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?" שאל נסיר. "אני די גדולה כבר. מה גורם לך לחשוב שאני לא מרוצה מלהיות מלצרית?" היא אמרה. פרצה צחוק רך מכמה אנשים סביב השולחן. לא מילארד ולא וידאר הצטרפו. למעשה, וידאר בקושי הכיר בנוכחותה. צ'רלי לא ידעה למה זה הפריע לה. "צ'רלי יקירתי, את בהירה מכדי להציב לעצמך מטרות כה נמוכות," אמר אדיסה. הגיע תורה של צ'רלי לצחוק. "טוב, אני מניחה שפיענחתם אותי לגמרי. אני מקווה לחזור ללימודים שלי בשנה הבאה. אני לוקחת שנת שבתון," היא הודתה. "אני חושב על מדע המדינה, אולי משהו עם הפמיניזם החדש הזה בפוקוס," הציע הנרי. "אתם באמת חושבים שאני כל כך משעממת?" שאלה צ'רלי, והעמידה פנים שהיא נפגעת. "לא, לא, המגמה המתאימה היחידה לאישה כמו צ'רלי תהיה תולדות האמנות," אמר להם מילארד. "אני לא רואה אותה הולכת על משהו כזה," אמר הגבר האסייתי. הוא שתק ברובו, וחלקלקות קולו הפתיעה את צ'רלי. "הייתי מנחש משהו מפתיע יותר, אולי IT," הוא המשיך. צ'רלי הסתכלה עליו, המומה. "לפי המבט על פניה של המלצרית המקסימה שלנו, הייתי אומר שפגעת בול," צחקק נסיר. "אתה צודק, אני לומדת IT," אישרה צ'רלי. "IT הוא תחום גדול. במה את מתמחה?" שאל אדיסה. בשלב זה, צ'רלי ויתרה. היא לא ראתה שום נזק בלתת להם לדעת. "יש לי תואר ראשון במדעי המידע ואני עובדת על התואר שלי באבטחת סייבר," היא אמרה. "מדהים לעזאזל," מלמל וידאר. "סליחה, מה אמרת?" שאל אותו נסיר בחיוך שובב. "שום דבר," נחר וידאר וחזר להתעלם מכולם. "טוב, המסתורין מתחיל להתגלות. עכשיו כשאנחנו יודעים מה את נלהבת ממנו, אולי נוכל להבין את השם המציק הזה שלך. קלריסה?" ניחש אדיסה. "מצטערת, אבל לא," אמרה צ'רלי. "נראה שהכוסות שלך ריקות. אתה רוצה סיבוב נוסף?" כולם מלבד מילארד ביקשו את אותו הדבר שתמיד ביקשו. "אני רוצה שתבחרי משהו שאת חושבת שאני אוהב," הוא אמר לה. צ'רלי חייכה והנהנה, למרות שהיא לא חיבבה אותו. "אני אתן לך אלפייה אם תביאי לו סקוטש נקי," אמר הנרי. "תזדיין הנרי, רק בגלל שלחלק מאיתנו התפתחו בלוטות טעם," אמר מילארד. המזג שלו היה ממש מתחת לפני השטח המלוטשים שלו וזה הלחיץ את צ'רלי. היא יצאה לבר. "כרגיל, אבל תחליפי את הקוסמופוליטן במדראס," היא אמרה לג'ני. "האם זה הולך בסדר?" שאלה הבוסית שלה כשהחלה למזוג. "כן, הם... ידידותיים?" אמרה צ'רלי. ג'ני הרימה גבה. מיה ורבקה, שהיו שתי המלצריות שהיו אמורות לעבוד, הביטו בה במבט מהצד. "הן כועסות שאף אחת מהן לא זכתה להמתין לגברים הסקסיים, הסקסיים בחדר הזה," אמרה לה ג'ני כשראתה שצ'רלי מבחינה במבטים. "הן מבינות שאף פעם לא ביקשתי את זה, נכון?" שאלה צ'רלי. היא לא הייתה צריכה שהקולגות שלה יתנגדו לה. "הן כן, אבל גברים סקסיים וכסף נוטים להוציא את הגרוע ביותר באנשים," אמרה לה ג'ני. צ'רלי הנהנה ולקחה את המגש עם ההזמנה וחזרה. הערב המשיך בכך שהיא החליפה ברכיים מדי פעם וכששמה לב שהמשקאות אוזלים, היא שאלה אם הם רוצים סיבוב נוסף. זה היה קרוב לחצות כשהנרי הכריז שהגיע הזמן שהגברים ידברו עסקים. כולם הזמינו אוכל וביקשו מצ'רלי לחזור שעה לאחר מכן. צ'רלי פנתה למטבח. מכיוון שלא היה התור שלה לעבוד, היא לא חשה צורך לעזור באזור הבר. במקום זאת, היא מסרה את הזמנת האוכל ללילי וליאו. אחר כך היא התיישבה על כיסא שהיה רחוק מצוות המטבח. "לא חשבתי שאת עובדת היום," אמרה לילי. "לא הייתי. אכלתי ארוחת ערב עם משפחתו של אחי. אבל כנופיית יום חמישי ביקשה ממני להגיש להם. אז הנה אני," אמרה צ'רלי. "וואו, מפואר. אז איך היו שני המפלצות הקטנות?" שאלה לילי. לילי הייתה חלק מהמשפחה בדיוק כמו שג'יימס היה. ארבעתם גדלו יחד והתייחסו זה לזה כמו אחים. טוב, ג'יימס הציע לצ'רלי לצאת. "הם היו מקסימים כתמיד. איידן היה חמוד כרגיל," הודיעה צ'רלי לחברתה. "הוא רק ככה איתך," ציינה לילי. צ'רלי משכה בכתפיה. "קרה משהו? את נראית קצת לא ממוקדת," אמרה לילי אחר כך. צ'רלי נאנחה והביטה לעבר ליאו. "ליאו, קח את ההפסקה שלך, וקח אותה רחוק מכאן," אמרה לו לילי. "לילי," התנגדה צ'רלי. "לא אכפת לי, עכשיו תשפכי," היא אמרה ברגע שליאו עזב את המטבח. "ג'יימס הציע לי לצאת," אמרה לה צ'רלי. "אה." "כאילו בדייט אמיתי." "כן, הבנתי," צחקה לילי. מה אמרת?" שאלה לילי. "אמרתי כן. את חושבת שזה רעיון טוב?" שאלה צ'רלי. "אני כן, אבל, חשוב יותר, מה את חושבת?" "אני לא יודעת. הוא חתיך, והוא בחור טוב. אני מתכוונת, הוא בלש. הוא ממש אחד מהבחורים הטובים. ואני יודעת שאני יכולה לסמוך עליו," אמרה צ'רלי. "ויש לך קראש עליו כמו לנצח. צ'רלי-לב-ג'יימס מלא," אמרה לילי. "נכון, אז זה דבר טוב, נכון?" "הייתי אומר שכן. אבל אם את מרגישה שזה לא, זה גם בסדר," ציינה לילי. "האם יש לזה קשר לחרא, אוכל החרא, פין קטן של האקס?" היא שאלה אחר כך. דונלד, השם שאף פעם לא הוזכר בחברתה של לילי מכיוון שהוא יעורר מסע הרג לא מתוכנן. אם לצ'רלי לא היו בעיות נטישה לפני שהכירה אותו, בטח היו לה כשהוא עזב אותה. בוגאס. לבד לגמרי. אחרי שגנב את כל הכסף שלה. ואת המכונית שלה. ואת המפתח לחדר המלון שהיא שילמה עליו. צ'רלי לא חשבה שזה מוזר שהיא הייתה רווקה מאז אותו יום. "לא. אני יודעת שג'יימס לא כמוהו. אפילו לא קרוב. אבל, אני לא יודעת. מה אם זה ירגיש כמו לצאת עם אחי?" שאלה צ'רלי. "אוי. אז את אומרת; 'זה היה נחמד אבל שנינו יודעים שטוב לנו יותר כידידים'," אמרה לה לילי. "נכון, אני לעולם לא אדע אם אני לא אנסה," אמרה צ'רלי. "לא, את לא תדעי," הסכימה לילי. "מתי הדייט?" "מחר, זה נותן לי פחות זמן לפחד. הוא אוסף אותי בשש." "כשאת תחזרי הביתה, אם את תחזרי הביתה, קריצה, קריצה, דחיפה, דחיפה. כדאי שתתקשרי אליי ותספרי לי הכל. בפרטים," אמרה לה לילי. "אני מבטיחה." לאחר ההפסקה שלה בת שעה, צ'רלי אספה את האוכל, שוב בסיועו של ליאו, ודפקה על הדלת לחדר האחורי. לאחר שנתנה רשות, הם נכנסו והיא החלה לחלק את האוכל. "ליאו יקירי, נפגשים שוב," אמר נסיר, וחייך לעוזר המטבח. "כ-כן, שלום," אמר ליאו. צ'רלי ניסתה לעצור את החיוך שלה. ליאו היה יקר מדי עבור החבורה הזו. "האם הצלחת לגלות את שמה של צ'רלי המקסימה?" שאל נסיר. הוא פלירטט עכשיו בחוסר בושה עם ליאו. "ל-לא אדוני," אמר לו ליאו, והסמיק. צ'רלי חשה רחמים על חברה והחליטה להציל אותו. "עכשיו, עכשיו. זה רמאות לבקש את עזרתו של ליאו," היא אמרה כשהניחה פיש אנד צ'יפס מול נסיר. "אה, אבל זה מרמז שאני משחק הוגן. זה לא כיף. אני מעדיף לרמות בכל דרך שאני יכול," אמר נסיר וכל הגברים צחקו. "אתה איש רע, רע, נסיר," אמרה לו צ'רלי. אבל היא השיגה את מטרתה, והמיקוד כבר לא היה על ליאו, שנראה משוחרר לחלוטין. "אני רק אביא לכם את המשקאות. אני אחזור מיד," היא אמרה אחר כך ווידאה שליאו הלך לפניה. היא הביאה את המשקאות לגברים ואז השאירה אותם לאכול את האוכל שלהם בשקט. לאחר שפינתה את הכלים שלהם והביאה סיבוב חדש של משקאות, הלילה של צ'רלי המשיך כפי שהתחיל, כשהיא מועברת כקמע מזל. נראה שהגברים דאגו שהיא לא תגיע לברכיו של מילארד. אם זה היה כדי להרגיז אותו, או כדי לשמור עליה, לצ'רלי לא היה אכפת. היא פשוט הייתה אסירת תודה שלא הייתה צריכה לשבת על ברכיו. משהו בו גרם לכל האינסטינקטים שלה לצעוק סכנה. בעוד שמילארד עשה כמיטב יכולתו להעלות אותה על ברכיו, ונכשל. וידאר המשיך להתעלם ממנה. צ'רלי ניסתה לומר לעצמה שזה דבר טוב. הוא כמובן היה אידיוט ענק, היא הודתה שהוא היה אידיוט סקסי, אבל עדיין. עדיף לה להישאר מחוץ לטווח הראייה שלו. כשהלילה הגיע לסיומו, כל הגברים קמו, הודו לצ'רלי על ערב מקסים ועזבו. צ'רלי סידרה וארגנה את החדר לקראת המנקים. אחר כך היא יצאה לבר שבו מיה ורבקה דיברו עם ג'ני. "היי, צ'רלי. תודה שוב שהתנדבת. נראה שהם מרוצים אם לשפוט לפי גודל המעטפה," אמרה ג'ני, והושיטה לה מעטפה לבנה נוספת, כבדה יותר מהקודמת. "תודה, הם מתחילים לחבב אותי. את רובם," אמרה צ'רלי והכניסה את המעטפה לתיק שלה, מבלי לספור. היא לא רצתה להשוויץ בה מול מיה ורבקה. "טוב לשמוע, ייתכן שהוצע לחזור על זה בשבוע הבא," אמרה לה ג'ני. צ'רלי הבחינה בזעפם של שתי המלצריות האחרות. "אני בפנים," היא אמרה. "תמיד סובבנו את מועדון יום חמישי," התנגדה רבקה. "כן, זה רק הוגן לתת לכולם הזדמנות לקבל את הטיפ," הסכימה מיה. "זה נכון, אבל זה היה לפני שהלקוחות ביקשו את צ'רלי. מועדון יום חמישי הוא לקוח קבוע עם הוצאה גדולה. אני לא ארגיז אותם רק כדי להעמיד פנים שהחיים הוגנים. לשתיכן הייתה ההזדמנות שלכן, יותר מפעם אחת, והן מעולם לא ביקשו אף אחת מכן ספציפית. אז תספגו את זה ותלבשו את התחתונים הגדולים שלכן," אמרה להן ג'ני. "תודה ג'ני. נתראה בעוד יומיים," אמרה צ'רלי ונמלטה לפני שזה הפך לדיון. הייתה לה מטרה אחת; להגיע הביתה ולספור את הכסף במעטפה. היא הגיעה לתחנת האוטובוס ושמחה לראות שהאוטובוס הבא יהיה רק בעוד חמש דקות. מכונית שחורה עצרה מולה. לעזאזל, היא חשבה כשזיהתה אותה. דלת הנהג נפתחה וגבר מוכר יצא והלך סביב המכונית. "ערב טוב, מדמואזל," אמר הנהג ופתח את הדלת מולה.