"וידאר?" צ'ארלי הייתה צריכה לשמוע את קולו. "שקט," הוא שרק באוזנה. היא נרגעה כששמעה אותו, אבל היה משהו בקולו, מתח שהיא לא זיהתה. היא בקושי יכלה לראות משהו כשוידאר הצמיד אותה לרצפה, עם הפנים כלפי מטה, וכיסה את גופה בגופו. דרך הרווחים בין גופו לרצפה, היא יכלה לראות את חברי השבט מקיפים אותם, עם הגב לכיוונם, מוכנים להתמודד עם איומים המגיעים מבחוץ. שאר החדר היה מלא באנשים שצ'ארלי לא הכירה ולא יכלה לראות