"כריסטיאן," אני ממלמלת, נשענת קדימה כדי לבחון את פניו אחרי שאנו יושבים בשקט לרגע ארוך מדי. "האם...האם אין לך שום תקווה בעולם הזה?" הוא זועף מעט, מסתובב ממני ומביט אל העיר האפלה דרך מרחב החלונות הרחב. "אני אפילו לא יודע מה זה אומר, איריס," הוא ממלמל. "זה אומר...להאמין שיש טוב בעולם. שדברים, לא משנה כמה גרועים הם נראים עכשיו, עומדים להשתנות לטובה." אני בוחנת את הפרופיל שלו כשהוא בוהה ממני, ושוב אני