כשאני מתעוררת בבוקר שלמחרת, אין לי מושג מה לעשות. כלומר, הפנטהאוז שקט לחלוטין – אפשר לחשוב שאני לבד כאן. אבל... צוויתי לחדרי. האם מותר לי... לצאת ממנו? אני מבלה כחמש דקות בתהיות ואז נאנחת בתסכול, משליכה את השמיכות מעלי ועושה סיבוב מהיר בחדר האמבטיה כדי להתרענן לפני שאני צועדת לעבר הדלת ואוחזת בידית. כשאני מסובבת אותה, אני מופתעת למדי שהיא לא נעולה. הכעס שנותר לי נותן לי אומץ, ואני צועדת אל החדר הר