מבטי סורק במהירות את שערה המרושל של ויולטה, את סט הפיג'מה החמוד שלה, ואת הטי-שרט של כריסטיאן ומכנסי הפיג'מה המשובצים שלו. שניהם, לבושים כך, ביחד בשעה כזו, זה אומר... אבל לא. אני לא הולכת לחשוב על זה. אני לא הולכת לחשוב על מה זה אומר. אבל זה מעצבן אותי מספיק כדי שלא ארגיש יותר רע שלקחתי את העבודה הזו. "בוקר טוב!" אני אומרת, ומעניקה לשניהם את החיוך הכי זוהר שלי. "להתראות! הגיע הזמן שלי ללכת לעבודה!"