כל היום אני לא מאוזנת, רגשית. פרנקי שם לב לזה מיד באוטו כשאני לא צוחקת מהבדיחות שלו, שבדרך כלל גורמות לי לחייך ולצחקק איתו. אבל כל הנסיעה אני מפגרת בשנייה, שותקת כשאני צריכה לצחוק, בוהה בחלל כשאני צריכה לשים לב אליו. "את בסדר, איריס?" הוא שואל, קולו רך כשאנחנו עוצרים בחניה הקבועה שלנו בלופה. למען האמת, השימוש שלו בשם האמיתי שלי הוא זה שבאמת מושך את תשומת הלב שלי. "המ?" אני שואלת, ממצמצת בעיניי בחז