אני לא יכולה שלא לנשוך את השפה שלי – רק את הקצה! – כשכריסטיאן מרים את החולצה שלו וחושף את שרירי הבטן המאוד… מאוד מוגדרים שלו. אבל הסקרנות שלי בנושא הזה נקטעת מיד כשאני רואה את הצלקת הענקית שנמתחת על פני הצד השמאלי שלו, עוברת מהצלעות שלו כמעט עד הטבור. "כריסטיאן!" אני נאנקת, שוב מזועזעת, נשענת קדימה ולוחצת את ידי על הצלקת כאילו יכולתי לרפא אותה, לגרום לה להיעלם. "מה – מה קרה!?" "אני עדיין חתיך?" הו