"כן, איריס," כריסטיאן משיב, קולו נמוך ומסוכן. "עדיין יש דרכים להגן עלייך. אפילו כאן, בקצה העולם. הלוואי רק היית נותנת לי." "בסדר," אני אומרת, קולי קליל מדי, אגבי מדי. כריסטיאן מצמצם את עיניו, מנסה להבין את המשחק שלי. אני מרימה את המשקה שלי לכיוונו בלחיצת כוס קטנה ואז שותה את תוכנו, מקמטת מעט את מצחי מהדרך בה הוא שורף לי את הגרון. "איריס," הוא נאנח, מנענע בראשו לעברי. "מה את עושה?" "שותה יותר ממך,"