אני בוהה בפניו של כריסטיאן מבלי יכולת להוציא מילה. מבטו של כריסטיאן מתרכך מיד כשהוא רואה את הכאב האמיתי בעיניי. "שיט," הוא ממלמל, צועד קדימה ומנענע בראשו, מושיט יד לעברי. "איריס, אני –" אבל אני עושה צעד אחורה, לא רוצה שהוא ייגע בי עכשיו. "זה... זה באמת מה שאתה חושב עליי?" אני לוחשת, מזועזעת. "לא," הוא אומר, קולו מתוח, ואני רוצה להאמין לו – אבל אז למה הוא אמר את זה? "אני מצטער, איריס – הייתי עצבני,