אנדרה נובח את שמי, מנתק אותי ממחשבותיי, ואני צריכה למהר על פני הבר כדי לעזור לו לפרק כמה תאים ולהקים שולחן לשישה עשר אנשים. "אלוהים," אני ממלמלת, נושאת קצה אחד של שולחן ביסטרו כבד בחזרה לחדר השירות, "חשבתי שאני כמו...קישוט." "כולנו קישוטים," ממלמל אנדרה, נושא את הקצה השני, יותר מטורף ממה שראיתי אותו אי פעם, "עד שהבוס מגיע. ואז כולנו ניתנים להקרבה." אנחנו מניחים את השולחן ואני מתנשפת לנשימה בעוד אנ