נשימתי מתחילה להאיץ כשאנחנו עולים במדרגות האבן אל אחוזת המאפיה. ולא בגלל שאני מתנשפת – אני די בכושר, האמת, עם כל הריקודים. אבל המתח שנבנה בתוכי – אלוהים, מי לעזאזל גר במקום כזה? איזה שליטה בעושר יש להם, כדי להיות מסוגלים להרשות לעצמם את זה, לתחזק את זה? לצערי, אין זמן אמיתי לחשוב על זה כשכריסטיאן פותח את הדלת הקדמית, לא טורח לדפוק. ולמרות שאני מופתעת בהתחלה מכך, אני מיישרת את כתפיי כשאני מבינה שכמ