"טוב," אנדרה נוהם, בחדות, וחוטף את המגבת מידי למרות שרק התחלתי. אני מוחה קלות, אבל הוא מסמן לי לבוא לדלפק האחורי של הבר, ותופס כמה מלחיות ופלפליות. אני מקמטת את מצחי, קצת מבולבלת ממה שקורה, אבל אני לא אומרת כלום. "עכשיו," הוא מתחיל, מרים את עיניו לפגוש את שלי עם רצינות שגוברת אפילו על הרצינות הרגילה שלו. "מה שאני הולך לספר לך הוא לא בדיוק סוד, אבל זה משהו שלא מדברים עליו בגלוי. עכשיו. כמה משפחות מ