כריסטיאן מהנהן, מחייך קלות. "פרנקי וניקו בסדר, חוץ מ... נו, הם ירצו להרוג אותי גם כן," הוא ממלמל. "אבל הם בסדר." "הם יודעים... מה עשית?" "כנראה שהם כבר הבינו את זה," הוא אומר, קצת יבש, ומסתכל עלי בחיוך עצוב קטן. "כולם יבינו." אני נושכת את השפה, שוב חרדה. "אז, לא היית אמור לעשות את זה?" אני שואלת, ברכות. "לא, איריס, לא הייתי אמור לעשות את זה," הוא אומר באנחה. "למעשה, קיבלתי הוראה מפורשת לא לעשות את