כריסטיאן מחכה לי בחזית המכונית כשאני אוספת את עצמי ופותחת את הדלת, יוצאת החוצה. אני מתכווצת מעט כשאני נעמדת זקופה, לא בטוחה אם הנוקשות שאני מרגישה היא תוצאה של שינה במכונית במשך שעות או של המכות הקשות שספגתי.
כך או כך, כשאני סוגרת את הדלת והולכת לצד של כריסטיאן, אני מבינה שאני עדיין מאוד מותשת – רגשית ופיזית. כריסטיאן כנראה מרגיש את זה – רואה את זה בצעדים האיטיים שלי, בחיוך המהוסס שלי – כי הוא מוש
















