גשם יורד כשאנחנו ניגשים לחזית המסעדה, ואדוארד מצליף באצבעותיו אל עבר השוער ואז דוחף את הכרטיס שלו לחזהו, כשהוא עדיין מצמיד אותי קרוב לצידו. השוער נאנח קלות, מהדק את לסתו, אך נראה שהוא משלים עם יחס כזה. אדוארד לא שם לב, למרות שהשוער נותן לעיניו לנוע לעברי לפני שהוא הולך. בעדינות, קצת בנואשות, אני נועלת מבט עם השוער ומנענעת לו בראשי. הוא עוצר, לא יודע מה אני רוצה או איך להגיב. "מונית," אני ממלמלת, ל