אני נסחפת קצת אחרי שפרנקי הולך, דואגת ותוהה, וכשאני מתעוררת השמש כבר הרבה יותר גבוהה. אני מנענעת בראשי, ממצמצת כדי להרחיק את השינה, ואני מסתכלת על הצד השני של המיטה. השמיכות אכן מבולגנות – ויש שקע ברור על הכרית שפרנקי השתמש בה אמש. אז. זה לא היה חלום, נכון? אני נאנחת וקמה, עוברת לחדר האמבטיה כדי להתכונן ליום, ועושה כמיטב יכולתי להרחיק את המחשבות המטרידות האלה ממוחי. אבל זה לא קל. פרנקי – הוא מפלרט