כשכריסטיאן רואה אותי מחברת את החלקים, הוא מהנהן לאט. "כן, איריס," הוא ממלמל. "זה רע." "כריסטיאן," אני לוחשת, נשענת קדימה ומושיטה יד אליו. אבל הוא מהדק את לסתו וידי נופלת ברפיון בינינו כשאני מנענעת בראשי. "למה עשית את זה? אני – אני לא שווה את זה, כריס – " אבל הדרך שבה הוא מסתכל עליי כשאני אומרת את זה – פשוט אין לי מילים לסיים את המשפט הזה. "את שווה את זה, איריס," הוא אומר, קולו יציב ובטוח, כאילו הו