אני לא יודעת כמה זמן הייתי במקפיא, לא באמת. בכיתי שעות, אני יודעת, ואז איכשהו נרדמתי – או איבדתי הכרה. אני לא באמת יודעת מה המילה הטובה ביותר לתאר את המצב הזה. פשוט... בחוץ. לא בעולם יותר. אבל אני נקרעת בחזרה לתוכו ברגע שאני שומעת את צלצול המנעול שלי. העיניים שלי מתרחבות, ואז אני נאנקת לאור הבהיר ששוטף לתוך המקפיא כשהמכסה מורם ממני. אני נרתעת, וצועקת, מנסה לכסות את הפנים שלי בידיים. אין זמן, עם זא