אני בוהה בכריסטיאן ותוהה אם זו...ובכן, אם זו שאלה? או...הזמנה. כי לא נתתי למחשבות שלי לחזור לדבר השני שקרה הלילה - כי הוא חיוור, לחלוטין, בהשוואה למותו של אדם. אבל עכשיו, כשאני בוהה בכריסטיאן, כשאני מסתכלת עליו מסתכל עליי, כשאני נותנת לעיניים שלי לשוטט על פניו ולקלוט את הקווים המדהימים שלהם, העיניים הכחולות היציבות שלו, השפתיים המלאות שלו... אלוהים, אבל אני זוכרת. אני לא יכולה שלא לזכור, כי הזיכרו