אני עדיין צועקת כשאני מביטה לאחור, למעלה אל השמיים החשוכים ורואה את כריסטיאן עומד שם, מתנשף, גשם זורם דרך שיערו ומטה על פניו. נשימתי עוזבת אותי כשאני מבינה מי זה - מי נהג במכונית הכחולה - אבל אין לי הזדמנות לומר דבר כשכריסטיאן תופס אותי, מושך אותי מהמכונית לאחור בידיו האיתנות סביב זרועותיי. אני נאנקת ומנסה לייצב את רגליי מתחתיי כשכריסטיאן מושך אותי החוצה לגשם, אבל הוא מחזיק אותי יציב גם כשידיו רוע