"לוקה..." קולה בקושי נשמע, אך הוא חתך את הערפל שענן את מוחו של לוקה. הוא חש את ידיה הרכות של סופיה דוחפות את חזהו, ולפתע החום, הקרבה והנשיקה הלוהטת שחלקו התרסקו לעצירה מוחלטת. זה היה כמו סטירת מציאות מצננת. לבו הלם בחזהו, האוויר ביניהם סמיך ממתח. המעלית עדיין נעה, הוויה הנמוך שלה כמעט לועג לשקט ביניהם. עיניה הפעורות של סופיה היו נעולות על שלו, ולוקה יכול היה לראות את התערובת של בלבול, חרטה וכעס מס