ערפול חמים מילא את החשיכה. סופיה ריחפה אי שם בין מציאות לחלום, כאילו נסחפה בים עצום ומוצל. אי שם במעמקים, היא חשבה שהיא שומעת קול, יציב, מוכר, מושיט יד מבעד לערפל. המילים היו רכות, שזורות במשהו שהיא לא הצליחה לזהות. ואז, כמו לחישה שנשאה דרך הריק, היא שמעה את זה בבירור: "אני אוהב אותך, סופיה." המילים חדרו את הדממה, והותירו אחריהן חום מוזר ועקצוץ. "לוקה?" האם זה היה באמת הוא? ליבה דמם, ממתין, אבל הי