סופיה חלצה את נעלי העקב ברגע שחצו את סף דירתם. כפות רגליה כאבו משעות של עמידה, אך המתח בגופה לא היה קשור כלל לאירוע. הוא היה הצלחה, ניצחון סוחף ובלתי ניתן להכחשה. אך הניצחון הרגיש כעת רחוק, מוצל על ידי אי הנוחות שליוותה אותה הביתה. האוויר בינה לבין לוקה היה סמיך ממשקלן של מילים שלא נאמרו, תנועותיהם היו מאולצות כשהתיישבו על הספה. השתיקה הייתה חונקת. סופיה נשענה לאחור על הכריות, מוחה סובב באלף כיוונ