הדירה הרגישה שקטה מדי. דוממת מדי. חונקת מדי... סופיה בהתה מחלון חדרה, הטלפון שלה אחוז בחוזקה בידה, למרות שלא ציפתה להודעה. לא עוד. היא ניסתה להשיג את דרו אינספור פעמים בימים האחרונים, אך כל שיחה לא נענתה, כל הודעה התעלמה. זה היה כאילו נעלם כאילו בלעה אותו האדמה, והשאיר אותה לבדה להתבשל בבלגן שלוקה יצר. "צבוע." היא קיללה בשקט, והשליכה את הטלפון על המיטה. הוא נחת בחבטה רכה, כשהמסך פונה כלפי מעלה, חש