אצבעותיה של סופיה רחפו מעל המקלדת, עיניה נעוצות במסך כאילו המספרים והנתונים שמולם ימחקו איכשהו את זיכרון הנשיקה מאמש. היא נשענה קדימה, מעמידה פנים שהיא שקועה בעבודה, אבל מחשבותיה חזרו שוב ושוב לתחושת שפתיו של לוקה על שלה, לעוצמת הרגע ולמבט ההלם שבא בעקבותיה כשנסוגה. "תתרכזי," מלמלה לעצמה, מטלטלת את ראשה כאילו בכך תגרש את המחשבות. זה לא הזמן להסחות דעת. יש לה דברים גדולים יותר להתמודד איתם... בעיות