העיר פילסה את דרכה בקצב הרגיל שלה, אבל סופיה הרגישה שהעולם נע קצת מהר מדי לטעמה. היא ישבה מול לוקה בבית קפה מעומעם, עיניה נעות לעבר החלונות מדי כמה רגעים. מחופשים במשקפי שמש וכובעים גדולים, הם נראו יותר כמו תיירים מאשר תושבים. אבל זה לא היה טיול תיירותי. הם החלו להבחין בצללים סביבם, בצעדים השקטים של מישהו שידע את תנועותיהם קצת יותר מדי טוב. אמון היה מותרות שהם לא יכלו להרשות לעצמם, וזה היה מתח שהת