השתיקה ביניהם הייתה עבה, הבנה לא מדוברת מרחפת באוויר כשדרקס נהג דרך רחובותיה השקטים של העיר. האורות מבניינים חולפים הטילו צללים חולפים על פניה של סופיה, אבל כובד המילים של לוקה נצמד אליה, לא זז. זולה. המילה חזרה במוחה כמו פטיש. היא לא האמינה שהוא אמר את זה, לא האמינה שהוא הסתכל עליה בבוז כזה. שקועה במחשבותיה, סופיה בקושי שמה לב כשדרקס האט את המכונית ופנה לרחוב צר מרופד בבניינים בלויים. היא מצמצה,