הצפצוף הקצבי והיציב של מכשיר ניטור הלב היה הצליל היחיד בחדר בית החולים החשוך, כשסופיה ישבה ליד מיטתו של לוקה, עיניה נעוצות בפניו. עורו היה חיוור על הכרית הלבנה, ניגוד חריף לתחבושות שכיסו את חזהו. עבר שבוע, שבוע ארוך ומייסר... מאז הניתוח, ולוקה עדיין לא התעורר. השקט ביניהם הורגש כמו תהום, ובכל יום, היא מצאה את עצמה מתחננת בשקט שיפקח את עיניו. השעות התארכו, וכל תקתוק של השעון הדגיש את התסכול והפחד ש