קולות צחוק וצלצול כוסות הדהדו באולם הנשפים הגדול, האוויר סמיך בתערובת של בושם יקר וריח פרחים טריים. סופיה עמדה בקצה החדר, לבה פועם בקצב המוזיקה העליזה שמילאה את החלל. היא לבשה שמלת ערב כחולה כהה מנצנצת שהדגישה את קימוריה בדיוק במידה הנכונה, והרגישה כמו זרה בעורה שלה. הבד האלגנטי גרם לה להרגיש כמו מוצג, אובייקט להערצה ולא שחקנית רבת עוצמה בעולם התאגידים. אבל הערב, היא הייתה צריכה לשחק את התפקיד. "ח