סופיה נשענה לאחור בכיסא המשרדי שלה, מסובבת עט בין אצבעותיה, צחוק נשפך החוצה כשקולו של דרקס חדר דרך הטלפון. "באמת, לא היית צריכה לדאוג לי, סופיה," קולו של דרקס היה חלק ויציב, משחה מרגיעה. "החבר שלי אסף אותי, אז ניצלת מהמשימה הנוראה של להתמודד עם כאוס בית החולים." "אתה בטוח? אני מרגישה רע. זה לא כל יום שמישהו שאת מכירה מוצא את עצמו בבית חולים, ואני כאן, כמעט דבוקה לשולחן שלי," ענתה סופיה, חום קל זוח