סופיה ישבה מול לוקה, צופה בו פורס את החלקים האחרונים של התוכנית שלהם כמו אמן שחמט שעומד להכניע את יריבו לפינה. האור העמום של החדר האיר את המבט הנחוש על פניו, עיניו חדות מריכוז ונחישות. ההימור היה גבוה, אך אחרי שבועות של תמרונים סביב המזימות של אדריאנה, שניהם היו מוכנים לסיים את זה. לבה פעם בחוזקה בציפייה ונגיעה של אדרנלין. זה זה... היום שהם חיכו לו. אביו של לוקה ואביה ישבו משני צידי השולחן, שניהם