עיניה של סופיה נפקחו לאור שמש שזרם דרך התריסים והאיר את החדר בבהירות לא רצויה. בזמן ששכבה שם, צריבת הבגידה מהלילה הקודם חדרה חזרה לתודעתה. פניו השחצניות של סיימון, אחיזתו בפרק ידה, מילות הלעג שלו - הכל חזר והתנגן בראשה כמו סרט אכזרי שחוזר על עצמו. היא חשה את מערבולת הכעס המוכרת עולה בתוכה וגורמת לדופק שלה להלום חזק יותר. היא זזה קלות וראתה את לוקה, עדיין ישן עמוק לצדה, הבעתו שלווה, לא מוטרדת, כאיל