סופיה ישבה בשקט על הספסל הקר והלא נוח במסדרון הסטרילי, מוחה מעבד את האירועים שזה עתה התרחשו. האוויר היה סמיך בתערובת של מתח, עייפות וריח חריף של חומר חיטוי. לצידה ישב לוקה, יציבתו נוקשה ועיניו נחושות, בעוד שניהם צפו בג'פרסון הלוך ושוב על פני הכניסה לחדר הלידה, כל צעד שלו הד של הדאגה על פניו. סופיה יכלה לראות שכל נימי נפשו מתוחים בדאגה לאשתו, והמציאות של העבר, שעדיין טרייה ביניהם, ריחפה בכבדות ברקע