סופיה התעוררה לרעד חלש אך מתמשך של הטלפון שלה על שידת הלילה. היא מצמצה מול החושך המוקדם של הבוקר, הספרות הזוהרות של השעון הראו 5:00 בבוקר. האינסטינקט הראשון שלה היה להתעלם, לשקוע בחזרה בחמימות המיטה, שם נשימתו היציבה של לוקה סיפקה תחושה שברירית של שלווה בתוך הכאוס שפקד את חייהם. אבל הסקרנות ניצחה. היא הושיטה יד לטלפון שלה, פתחה אותו במשיכה מטושטשת, ליבה החסיר פעימה כשראתה הודעה משולח לא ידוע: "רוצ