מוחה של סופיה רץ, ליבה פעם בקצב כאוטי בחזה. שם, במרפסת החשוכה, האוויר היה סמיך וטעון. ככל שחיוכו המרושע של דרקס התרחב, הוא צעד צעדים איטיים ושקולים לעברה, סוג של גישה טורפנית שגרמה צמרמורת לרדת בעמוד השדרה שלה. מאחוריו התנשא גבר אחר, תנוחתו מאיימת, פניו מצולקות בזלזול שחצני. דרקס עצר במרחק סנטימטרים ספורים ממנה, עיניו נוצצות בהנאה זדונית. הוא פרש את ידיו לרווחה בתנועת קבלת פנים מזויפת, קולו היה נה