האור העמום הבהב על פני הסלון של לוקה כשנכנס בצעדים מגומגמים, בקושי שומר על שיווי משקלו. הבאזז מהוויסקי ששתה במועדון פעם בעורקיו, מעמעם את הקצוות החדים של התשישות שלו, אבל שום דבר לא יכול היה להקהות את הדאגה שאכלה אותו. הוא הושיט יד לתמונה הממוסגרת של סופיה, אצבעותיו רועדות כשהרים אותה. החיוך שלה, כל כך תוסס ומלא חיים, בהה בו בחזרה, רק הגביר את הכאב בחזהו. איפה היא? מה קורה לה עכשיו? לפתע, הטלפון ש