לוקה צעד הלוך ושוב לאורך הסלון, הטלפון שלו אחוז בידו בחוזקה כזו שמפרקיו הלבינו. הבית הריק הרגיש מעיק, השקט מחריש אוזניים. כל תקתוק של שעון הקיר לעג לו, מותח את חרדתו שנייה אחר שנייה. סופיה איחרה, מאוחר מדי מכדי שזה יהיה משהו אחר מלבד צרה. כשהערב ירד ועדיין לא היה סימן ממנה, הדופק שלו הואץ באי נוחות. מכון הכושר נסגר לפני שעות, ואחרי כמה שיחות שהובילו ישר לתא קולי, הדאגה של לוקה הפכה לפחד של ממש. הו