מבטה של סופיה נדד אל הנוף העירוני החולף מחוץ לחלון, הרחובות שהיו פעם מוכרים היטשטשו בזמן שנסעו בשקט. מחשבותיה סערו, שאלות נערמו זו על גבי זו, מתנגשות ומתנגשות במוחה כגלים בסערה. כל מייל שהפריד בינה לבין הכאוס של המלון הרגיש כמו אוויר לנשימה, אך מתח חדש רחש בתוכה, גדל עם כל רגע של שתיקה מצד לוקה. כשסוף סוף עצרו בבית הקפה בפאתי העיר, היא לא חיכתה שהוא יפתח לה את הדלת. היא יצאה החוצה, האוויר הקריר לי