הערב ירד במהירות, צללים נמתחו על פני קו הרקיע העירוני, אצבעותיהם האפלות מחלחלות למחשבותיה של סופיה כשצעדה הלוך ושוב בחדרה. היא הציצה בשעון בטלפון שלה, השעה כבר אחרי שבע, ולוקה לא התקשר או חזר. היא חשה משיכה קלה ומציקה ליצור קשר, אבל נחישותה התקשחה. הערב, יש לה משימה משלה להתמקד בה. לוקה יכול לחכות. מאפרת נשענה לאחור, בחנה את סופיה בחיוך שבע רצון. "סיימנו. מושלם לחלוטין," היא אמרה, קולה שילוב של גא